<h1>סמ"ג עשין סימן ע"ה</h1>
<h2>דף לב:</h2>
שלשה מיני שגגות הן, ונלמד[י]ם מסותר כותלו לאשפה בלילה והרג שאם [ה]רבים מצויים בה תמיד הוי שגגה זו פשיעה הקרובה למזיד ואינו נקלט ואם אין [ה]רבים מצויין שם כלל הרי זה קרוב לאונס ופטור מן הגלות (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ו ה"ז), היתה האשפה עשויה ליפנות ביום ולא בלילה ואירע שישב שם אדם בלילה ונפלה עליו אבן בשעת סתירה ומת הרי זה גולה (עי' רמב"ם שם ה"ח). שגגה הקרובה למזיד שאינו גולה מפני שעונו חמור אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור (ע"פ רמב"ם שם ה"ד). וכן כל הרוצחים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דם ולא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה (רמב"ם שם ה"ה וע"ש בראב"ד וכס"מ). הזורק את האבן ואחר שיצתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה [ומת] פטור מגלות כדאיתא בפרק המניח את הכד (ב"ק ל"ג א') שנאמר ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו (ע"פ רמב"ם שם ה"ט). השונא שהרג בשוגג אינו נקלט שנאמר והוא לא אויב לו, חזקתו שהוא קרוב למזיד, ואיזהו שונא מפרש בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ז ב') כל אשר לא דיבר עמו שלשה ימים באיבה (ע"פ רמב"ם שם ה"י). הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות והרגו בעל הבית בשגגה פטור מן הגלות שנאמר ואשר יבא את רעהו ביער מה יער שיש לו רשות לנהרג ליכנס אף כל כיוצא בזה (רמב"ם שם הי"א). קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ [לאחוריו] והחזירו לשבר העצם כדרך ש[ה]קצבים עושים כל שימות בהולכה שהיא הגבהה מלפניו וירידה לאחריו אינו גולה עליו וכל שימות בחזרה שהיא הגבהה לאחריו וירידה מלפניו גולה (רמב"ם שם הי"ג) שנאמר ויפל עליו [כ]דרך ירידה (מכות ז' ב'). זה הכלל כל שהרג בדרך ירידה גולה שלא כדרך ירידה אינו גולה, ואפילו בירידה שהיא צורך עליה אינו גולה, כיצד היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחת רגלו ונפלה והמיתה פטור מן הגלות, וכן המתכוין לזרוק לצד זה והלכה לצד אחר (רמב"ם שם הל' י"ג—י"ד), וכן הסומא שהרג בשגגה לדברי רבי יהודה (שם ט' ב') כל אלו פטורין מן הגלות מפני שהן קרובין לאונס (ע"פ רמב"ם שם הי"ד). נשמט הברזל מקתו והרג הרי זה גולה, נשמט הברזל מן העץ המתבקע אינו גולה מפני שאין זה מכחו אלא מכח כחו ונמצא כמו אונס (רמב"ם שם הט"ו) כדברי רבנן דרבי (שם ז' ב').
